טוב.  אז שחקן כדורסל לא יצאת וגם לא קרוב לזה. מקסימום שחקן קבוע בשכונה או בספורטק.

התחלת לשפוט, התקדמת, אתה נהנה מאוד מהשיפוט, אבל עדיין משהו חסר…במיוחד אחרי שהגעת לאולם חדש ועלית על פרקט מדונדש שאתה יכול להסתרק מולו (ולא שיש הרבה מה לסרק…). אתה מזיל ריר ונזכר שבצעירותך, כשהיית בגילם של הנערים שמתרוצצים על המגרש, בקושי היה לך סל מתפרק במגרש של בית הספר וגם עליו היית נאבק כאילו אין מחר. כל הפסד היה גורר המתנה ארוכה במזמינים. והיום, לחבר'ה האלה יש את כל ה- facilities. רק תבואו. עזבו את הסמארטפון והטאבלט.

אתה רואה את הקהל ביציעים, מסמן שלשה לאחר שווידאת שהשחקן לא דרך על הקו ושומע את הסוויש, הרעש הממכר של שלשה שנכנסת באופן המדויק ביותר… האדרנלין מתגבר. בעיקר אם המשחק צמוד לקראת סיום. בא לך לחטוף את הכדור מהרכז ולזרוק אותו (את הכדור, לא את הרכז!) מטר מאחורי קו השלוש. לפעמים מרגיש לך כאילו אתה החייל בנ.מ. מהבדיחה הידועה ("אם אני לא טס – אף אחד לא טס!").

אבל הלו! אתה השופט! אסור לך לטעות עכשיו! צא מהסרט ומהר!

המשחק הסתיים. החבר'ה ששיחקו מפרגנים לך. תפקדת במאני טיים. שרקת נכון ובביטחון. אתה אמור להיות עכשיו על גג העולם. אבל אתה לא.

חזרת הביתה. אתה כבר מעל גיל 30. שחקני NBA בגילך כבר חושבים על היום שאחרי (חוץ מכרמלו שהתחיל לחשוב על אותו היום מיד לאחר שנבחר בדראפט)..ואתה רק חושב לעצמך מה היית נותן כדי לקחת כדור יורוליג ולזרוק לבד 1,000 זריקות באולם שזה עתה חזרת ממנו.

עברו 7 שנים מאז שהתחלת לשפוט והדחף הבלתי נשלט לשחק בליגה רק הולך ומתעצם ועדיין לא עשית עם זה כלום…

אז מה עושים??

צריך לבחור: או לשפוט או לשחק בליגה של האיגוד, משום שחל איסור על שופט לשחק באותן ליגות במקביל לשיפוט.

בשנת 2012 סיימתי את ההתמחות שלי בראיית חשבון והתקבלתי לעבודה בחברת מקורות. כשנה לאחר מכן נודע לי שלמטה החברה בתל אביב יש קבוצה בליגה למקומות עבודה. המשחקים באורך 30 דקות (15 דקות מחצית).

לאחר שקיבלתי אישור מאיגוד השופטים נרשמתי לקבוצה, התחלתי לשחק בספורטיאדה ולאחר מכן בליגה עצמה.

הרגשתי שנולדתי מחדש. שיחקתי בטירוף ולא ירדתי מהמגרש.

אבל עם האוכל בא התאבון…פעם בשבועיים 30 דקות ממש לא מספיקה לי!

ואז נזכרתי שלפני שעברתי דירה לבנימינה (שנת 2013) יצא לי לשפוט את ליגת בתי הכנסת בפתח תקווה.

ליגה ברמה נמוכה משמעותית מליגה ב' , הליגה האחרונה של האיגוד. ליגה שבה השחקנים נמצאים כבר עמוק במירוץ העכברים, אנשים עובדים והורים לילדים שאפילו זמן להתאמן אין להם. החבר'ה באים לשחק פעם בשבועיים והמשפחות באות לעודד אותם בשישי בצהריים.

דיברתי עם חבר מבית הכנסת של הקהילה הצעירה בבנימינה בה אני חבר. שאלתי אותו: "למה שלא נקים גם אנחנו ליגת בתי כנסת אזורית קטנה?"

מסתבר שהוא התלהב אפילו יותר ממני. לאחר מספר חודשים הגענו לחבר'ה מהאזור שגם הם היו חזק בעניין וכך קבענו להיפגש לישיבת "מנהלת ליגה" ראשונה קצת לפני פסח, כאשר כל קבוצה קיבלה ייצוג במנהלת. בהתחלה חשבנו לקרוא לליגה "ליגת בתי הכנסת חוף הכרמל וצפון השרון" , אולם שמנו לב שלא כל החבר'ה שהגיעו היו דתיים או שהשתייכו לבית כנסת מסוים ולכן שונה שמה של הליגה ל"ליגת הקהילות חוף הכרמל וצפון השרון".

מנהלת הליגה עובדת על וואטסאפ ומתכנסת מדי פעם על כיבוד קל (ולעיתים כבד) בסגנון "סיפרה בסלע" הזכור לטוב.

כל קבוצה בנויה משחקנים שמתגוררים באותה רשות מקומית. על מנת לשמור על רמתה החובבנית של הליגה, אסרנו בתקנון השתתפות של שחקנים פעילים בליגות של איגוד הכדורסל או שחקנים צעירים מדי…

התחלנו את העונה הראשונה בקיץ 2014 לאחר קשיים מרובים במציאת ספונסרים תוך כדי פעילות ענפה בדף הליגה בפייסבוק. סיימנו עם כל הארגונים הלוגיסטיים והגענו לרגע שכולם חיכו לו: טקס פתיחת העונה שהיה חגיגי ומשך קהל רב. החלום התגשם ! מה שהתחיל ברצון עז שלי לשחק כדורסל במסגרת מאורגנת הפך למפעל ספורטיבי מצליח!

בעונה הראשונה הליגה מנתה 8 קבוצות מכפר הרא"ה בדרום ועד ניר עציון בצפון.

בעונה הנוכחית (השלישית) הליגה מונה כבר 12 קבוצות שמחולקות לשני בתים, דרומי וצפוני, שיצטלבו בהמשך. הקבוצות המשתתפות מגיעות מערים מוכרות באזור וגם מיישובים קטנים במועצות אזוריות.

אז בינתיים אני רגוע…שופט פעם בשבוע-שבועיים, משחק לפחות פעמיים בשבוע (כולל בשכונה) ומבסוט מהחיים כי פיתחתי את התחביב היקר לי מכולם: לשחק כדורסל !

אמנם אני חוזר צרוד וגמור מהמשחקים, אבל אין כמו להתחיל את השבוע לאחר ניצחון במשחק צמוד. אנשים בעבודה לא מבינים לפשר החיוך הממושך שלך כשהם בשביזות יום א' ובטוחים שאתה מחייך כל השבוע כי אשתך בישרה לך שהיא בהריון…

המסר שלי לקוראים הצעירים (וגם לוותיקים): לעולם אל תוותרו על החלומות והרצונות שלכם, בפרט אם מדובר על פעילויות ספורטיביות. זה ישבור לכם את השגרה ובטוח לא יזיק לבריאות, כמו שאמרו חכמים מאיתנו: "נפש בריאה בגוף בריא" .